שעת חסד בבית הקונפדרציה

איזה הוד מצאתי בנגינת פסנתר
על רקע חומות עיר אשה מקריאה משורות בעלה
משורר עלום נערץ זכה לכבוד
טוביה ריבנר
אור נשקף בחלון שמח ובהיר
רוך יום מכריז על לידת סוף שבוע

שירה פוגשת מוסיקה

איש עם צ'לו חמור סבר
נחבא מאחור, נסתר, גוחן
קשתו מפיקה צלילים בוכיים
סקסופוניסט נינוח, לצידו חצוצרה
בבלט חליל מדלג בצליליו
זמרת את קולה נותנת בכפות ידיה
מגישה לנו התפעמות
על פסנתר מלחין מנצח
כמעט וכובש אולם
צ'לו מיוסר נעטף בסקסופון מאוהב
פסנתר מהוקצע ויבש
נמעך ברוך של שירת אפרודיטה

אחה"צ

שלווה בחוף הסטודנטים
בירה על קו המים
ריח הים ורוח קלילה
בבירה יורד גשם וקודר
הכל בא והולך
בין חיפה לירושלים

At the lecture

I want to cry into your breasts.
Before, without being aware,
my hands on your hills,
fingers pressing your tailbone,
tears of joy.
I hold you tightly.
On stage
many people are talking
but few listen.
Brisk sentences,
lots of emotion.
I take off my cloth, [drape them] on you,
ready for the wave's return.
During the High Holy Days
the sea is flat,
I hide inside my embarrassment
taking my pleasure.

( Thank you Liza Katz for the translation of "אני" )

אני

מתענג
רוצה לבכות לך בשדיים
עוד לפני זה מבלי לדעת
ידיי על גבעותייך
ואצבעי
לוחצת אל עצם זנבך
דמעות של אושר
אני
נאחז בך חזק
על הבמה יותר דוברי ידע
מאשר צמאי דעת באולם
משפטים מנותקים
המון רגש
פושט את כל בגדי אלייך
נינוח לתשובה של גל
בחגים הים שטוח
אני
מסתתר בתוך מבוכתי
מתענג

תודה לך אילנה

כזה אני

אך האבוקדו שלא נעטף בעיתון יומי
אלא עמד זקוף ליד שני תפוחים
ירוקים
התרכך
ענק לא מציאותי
מעכתי אותו עם שתי ביצים
קשות
בכזה של פירה
עם מלח ולימון
לימון
שתי פרוסות חמות ליוו את הכל
והאבוקדו משני העצים
בחצרך
אחד אחר מרעהו
אך
שטעמו המופלא לא מרפה
אוחז התרגשות של געגוע
לך
לאדמה
שעוברת בכפות ידייך
וריחה משכר וקורא
לאביב