טיוטא

שבת
לקראת צהריים
הלכתי לעיר העתיקה בדרכי עפר, מדלג מעל מדרגות שבורות, שחוקות צעדים מלווה בריח תאנים, רימונים אדומי לחיים, עצי תות ענקיים ירוקי עלים, הרדוף פורח בוורוד ושיחי קיקיון לא בטוחים.המעלה מוצל בענפיי אורנים ומרופד במחטים שריחם המשכר ממלא האוויר. את הכנסיות ראיתי מאחור ולקבר המלך הגעתי מגבו מתכופף לקשתו. תפילה וריח טושנט שרוף, דבקות נשים מפה וגברים משם מרטיטה האויר עם צלצול פעמוני כנסיה ושירת מואזין. לאורך סמטאות בין מאמיני אל אחד ונושאיי בשורה שונים ריחפתי כאילו נישא על גליי אדם. עולי רגל סמוקיי פנים מאירופה של פעם, צמי רמאדן בשמלות מאמינים, ילדים לבושיי בגדי חג עם אמהות עטויות שפע בגדים ומוסתרות פנים, מפוארי זקנים עטופי טליתות ומאחוריהם אמהות מהודרות בבגדיי שבת מלוות ברוב בנים ובנות שלפי סדר עוזרות לצעירים מהן. איתי נחילי אדם דובריי כל שפות עולם, לבושים כרצונם מתפתלים ונסרגים נצפים על ידיי חיילים ושוטרים דרוכים, יודעי אמת על זרם זה השוטף כאחד אך כל כך מופרד על ידי יחידים, ניזוני זדון נושאי זרעי רשע.
נפלטתי לסמטה צדדית בודדה שוממת ומאיין הגיח צעיר ניצמד אליי קילל את אימי וזרק "עליהום" לתוך אוזני ונעלם, שחו כתפיי, נעצבתי, נעטפתי דממה לשניה וחזרתי לסמטאות הדחוסות אדם חותר ליציאה, לשער ממנו נכנסתי. אך כמו להוכיח, נחסם השער לרגע על ידיי קבוצת תיירים צוחקת מלוכסנת עניים מצטלמת עם שלישיית צעירים בבגדי אזרח. עטויי רובים צבאיים חמושים בכוונות ובאביזריי קרב כראויי. חיילים בחופשה צוהלים למהומת תשומת הלב, רק שלאחד מהם מתחת לרובהו הצלוב לחזהו התנוסס אגרוף קפוץ, מוסבר בכתוב- כהנא צדק, צהוב על ירוק. חזרתי לביתי בשכונה חצויה מעורבת. מלא בנפש ושואל לתקווה, יודע שקיימת