Wednesday, May 2, 2012

לרגעים מעטים

Anonymous said...
בַּאחרון שלך בַּבּחירה, בְּנחלאות, בִּירושלים,

כשישבנו בקפה, גיל עם בתיה אחת וּשתים,

פעמיי לדרך שמתי, בארבע אחר הצהרים.

פקק של סוכות עיכב, לפתע פּיק ברכיים,

בַּגיל שלי, שיגיון קטן, בֵּאחרון שלך.
לפניי שנתים ורק עכשיו ראיתי... חוסר ידע בנבחיי או
מי
עכשיו זה חשוב אולי
להשארות
להחלטה
לרצון
להמצא
להמצא
להעזר,
כן.

Tuesday, May 1, 2012

שַׁד

אֲנִי יוֹשֵׁב מוּל הַמָּסָךְ וּמְאַבֵּד אֶת הַיְכֹלֶת, סוֹפְרִים כּוֹתְבִים עַל כָּל דָּבָר וּמוֹחֲקִים הָמוֹן, עַל פְּתָקִים
איך הָאָדָם מַגִּיעַ
אֵיךְ  יָכֹל אֶחָד לְאַחַת
שִׂיחָה שֶׁל פַּעַם מְשַׁחְרֶרֶת גַּעְגּוּעַ, תִּקְוָה נִתְלֶת בְּעוֹד, שִׁחְזוּר נְעִימוֹת נֶאֱבֶדֶת
עוֹמֵד וְצוֹפֶה
סוֹפֵר מִלִּים נִמְחָקוֹת תּוֹהֶה לְתִקְוָה
מִתְבַּיֵּשׁ