קרן

עכשיו הגשם ממשיך לרדת, רך
גשם אביבי מבלבל משמים אפורים, חשוך
השלג שירד בשקט ונערם אחר כך קפא בקור, מוגזם
בקיפאון השמש מבריקה את העולם ואליה הציפורים שרות, תמיד
הציפורים כשאפור גם הן נעלמות, היכן הן
הגשם המיס שלג שלא יעטר חג ילדים, לבן וציבעוני
ספרו דבר משמח, זמר ציפורים, שמש מתגעגעת
רחוק
רחוק

יום ראשון

יום ראשון לחורף וגל חום ממיס את כל שלגיי סוף הסתו- שיא
בקיץ, לקראת סופו ירדו גשמים מטורפים- שיא
היום הוא הקצר ביותר ויתארך ויזדחל לאביב- געגוע
ממהר לכתוב מילות הגיג- שכחה
תני לי אמרתי חוזק ודחיפה- הבטחה
ביומן אני כותב כבר שנים עשר דפים ברצף- הנאה
כאן עיר פעמון החרות ושם עיר נצח של הלב- מקום
אייך הציפורים ללא היסוס ובושה מזמרות לכל קרן שמש מזערית- טבע
היכן הן מסתתרות הנשארות והנודדות המפטפטות בנדידתם מעל ביתי- בריאה
אוהב אני מילים- תודה

מסע לבין טורונטו לפילדלפיה, בכביש חוצה 76 שמש זורחת ואוטובוס גולש במורד גבעות, האור מפתיע ורך השמש גדלה ומושקטת באד בוקר נמרח לאורך הכביש. אני ממוגנט לחלון שואב סרט טבע מטושטש במהירות גלגלים. מה שירוק מתהדר בגוונים ומודגש בפס כביש אפור ממושמע והעין לא תשבע.  

 

 

 

 

רֶוַח

אֲנִי רוֹצֶה לָשִׂים הָמִישְׁקַפָיִם שֶׁלָּהּ וְלִרְאוֹת אוֹתִי

לְרֶגַע, לְיוֹם, לְיַד פֶּרַח, בַּמִטָּה מֻקְדָּם בְּבֹקֶר

גַּם אוֹתוֹ חָבֵר שֶׁאַחַר כָּךְ וְלִפְנֵי

הַשָּׁכֵן שֶׁזַּעַם

הַכַּלָּה כֹּל כָּךְ שְׂמֵחָה, גָּלוּ לִי אֶת מַרְאִי

בֶּטַח יֶשְׁנָן מִלִּים רַבּוֹת, מַרְאוֹת רַבִּים

רֶגֶשׁ שֶׁכְּמוֹ גַּלִּי הַיָּם

לְעַמּוּד מֵהַצַּד וּלְהַשְׁקִיף

שיר הלל לאותם גיבורים לאותם מצבעים על אותם

סיפורי שואה, מלחמה, שאלה מכורסת הקורא מאוזניות המאזין

להבין

לשאול

לזכור

לדעת

לחיות

פּוֹרֵחַ

אֲנִי סוֹעֵר, כְּתֵפָיִם גְּבוֹהוֹת, תָּפוּס

בֶּטֶן קָשֶׁה, שִׂנְאָה, צַעַר, כַּעַס, תִּסְכּוּל

אָדָם הוּא אָדָם

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ בְּשָׁמַיִם כְּחֻלִים, פִּסַּת עָנָן

צִיּוּץ צִפּוֹר, פֶּרַח, צְחוֹק, עָלֶה יָרֹק, רֶגֶב טָרִי

חִיּוּךְ תִּינוֹק, מֶרְחָב מַיִם, וָאדִי, עַמּוּד בַּסֵּפֶר

הַכֹּל נִרְגָּע, עָלֶה קָמֵל רָוֶה בְּמַיִם

גַּעְגּוּעַ

אָהֲבָה מַגְשִׁימָה עָצְמָה לְחֲלוֹמוֹת מֹוֹמְצָאִם

יְשִׁיבָתַה הַזְּקוּפָה בְּחִיּוּךְ מַזְמִין מְפַרְגֵּן

שִׂמְלָה רְחָבָה וְחֻלְצָה שֶׁתָּמִיד לְבָנָה

דִּבּוּר חְסכוֹנִי מֵשִׁיט יֶדַע מְכַוֵּן

בִּקַּשְׁתָּ עוֹד וּבָלַמְתָּ בְּשֶׁטֶף מִלִּים

חֹדָשִׁים אֲרֻכִּים שָׁנָה וּשְׁנָתַיִם

רִיקוּד אִטִּי שֶׁנִּגְמַר בְּחִבּוּק שֶׁנִּגְמָר

רצון

 

מֵהַקֹּר הַזֶּה הַיָּפֶה הַנָּקִי הֶחָשׁוּךְ הַמְדַכֵּא לְלֹא פְּסִקים שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק וּמֵרִים וּמוֹרִיד לְלֹא מַשּׁוֹא אֲנִי מַבְטִיחַ לְעַצְמִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אוּלַי לְכַמָּה אֲחֵרִים שֶׁאֲנִי מוֹדֶה לָהֶם לִכְתֹּב עוֹד וְלַחֲזֹר וְלִכְתֹּב. זֶה פּוֹתֵחַ זֶה אֲנִי