אֲנִי מְנַסֶּה לְחַיּוֹת דָּלִיל
אֶת צְפִיפוּת הָאַהֲבָה לְהַשְׁאִיר מֵאָחוֹר
עַל עֹנֶג הַדְּאָגָה פָּשׁוּט לְדַלֵּג
נוֹטֵל לִי בַּמְּסוֹרָה חֲבֵרוֹת מֻפְלָאָה
פּוֹסֵעַ אַל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת
חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ לֵב מָלֵא אֹשֶׁר מַהוּ
מְפַרְגֵּן לְכָל שֶׁמֶץ שֶׁל נִסָּיוֹן
נֶעֱלַב בַּקַּלּוּת וּבְקַלּוּת שׁוֹכֵחַ
אֶת הַשֶּׁפַע מַזְמִין וּבָטוּחַ שֶׁיָּשַׁנּוּ
מַסְכִּים עִם הָרֹב וּמִצְטַעֵר מְעַט
בְּכָל מָקוֹם יָשָׁן מוֹצָא דָּבָר חָדָשׁ
מְלַטֵּף אֶת עָלֵי הָגֵּרַנֵיוֹם וְשׁוֹאֵף רֵיְחַם
חַי דָּלִיל.
כָּתַבְתִּי עַל פִּתְקָאוּת וְלֹא לְבַקָּשׁוֹת, אוּלַי לְעַצְמִי
הַסֶּרֶט הָנֹוּרְוְוגִי שֶׁנִּרְאֶה עַל הָאַקְרָן
פָּשׁוּט וּבְזֶה יוֹפְיוֹ
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְנַצֵּל אֶת הַמָּקוֹם
שֶׁאַתָּה נִמְצָא בּוֹ
כָּךְ אָמַר הָנֹוּרְוְוגִי
אֲנִי שָׁאַלְתִּי מָה אִיתַי
שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי וְאוּלַי הִשְׁתַנְתִּי
קִמְעָה
קְצָת
בַּחֲתֻנָּה שֶׁל יוֹכֶבֶד בָּהּ הִתְרַגַּשְׁתִּי
הִבְחַנְתִּי בַּטֵּרוּף שֶׁל הָרְצִינוּת
נִלְחַצְתִּי
הֲרֵי אֶת מְקֻדֶּשֶׁת לִי
מְחֻיָּבוּת
אֲנִי מְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ שֶׁיִּתֵּן לִי הֶסְבֵּר
עַל הַחַיִּים
מֶשֶׁק הַהֵלִיקוֹפְּטֵר כָּבַשׁ אֶת הַדְּמָמָה
בַּזִּיּוּף שֶׁל שִׁלְטוֹן
בָּרַמָּאוּת שֶׁל תַּאֲוַת בֶּצַע
הֻטַּל חֵרֶם עַל תְּמִימוּת וְיֹשֶׁר
מִלִּים הֻשְׁלְכוּ לְאַשְׁפָּה
לֹא זְכוּרוֹת
לֹא מְשֻׁחְזָרוֹת
בִּשְׁמִי יְרוּשָׁלַיִם הַנְּקִיִּם
הַיָּרֵחַ בָּהִיר וְכִמְעַט מָלֵא
שִׁירַת עַצְבוּת וְגַעְגּוּעִים
מַבָּט לִמְרְחָבִים
קִירוֹת חוֹסְמִים
חוֹמוֹת שֶׁל אֲבָנִים
שָׁנִים שֶׁל כְּתָבִים
רִיבִים מְתֹעָדִים
בְּמוֹרָד הַגַּיְא שָׂדוֹת נִּפְרָשִׂים
כְּרָמִים וְאֵין בּוּצְרִים
זֵיתִים וְאֵין מּוּסְקִים
מִגַּל לֹא בִּידֵי אִכָּרִים
חֶרְמֵשׁ אוֹ צֶמֶד פְּרָדִים
בְּשֵׁם הַכְּתָבִים נִשְׁפְּכוּ דָּמִים
אַלְמָנוֹת יְלָדִים
הַזְּקֵנִים שְׁקֵטִים דּוֹמְמִים
אַהֲבָה קוֹטֶפֶת פֶּרַח
צִפּוֹר מְנֻקֶּרֶת בְּגֶזַע עֵץ
שֶׁמַּיִם בְּהִירִים עָנָנִי נוֹצָה
רוּחַ קְלִּילָה
זְמַן
יֵשׁ פֶּה פְּאֵר הִיא אָמְרָה
בְּרִאשׁוֹנִיוֹת יָדָהּ הַמְלַטֶּפֶת
סִימָנֵי גּוּף בְּוִילוֹן מְרַחֵף
מַשָּׂב רוּחַ חוֹטֵף זִכָּרוֹן
שִׁשִּׁי בְּצָהֳרַיִם
אִישׁ עִם צֶ'לּוֹ חָמוּר סֵבֶר
נֶחְבָּא מֵאָחוֹר, נִסְתָּר, גּוֹחֵן
קַשְׁתּוֹ מְפִיקָה צְלִילִים בּוּכִיִים
סַקְסּוּפוּנִיסְט נִנּוֹח, לְצִדּוֹ חֲצוֹצְרָה
בְּבַלֶּט חָלִיל מְדַלֵּג בֵּצלִילָּיו
זָמֵרֶת אֶת קוֹלָהּ נוֹתֶנֶת בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ
מִגִּישָׁה לָנוּ הִתְפַּעֲמוּת
עַל פְּסַנְתֵּר מַלְחִין מְנַצֵּח
כִּמְעַט וְכוֹבֵשׁ אוּלָם
צֶ'לּוֹ מְיֻסָּר נֵעֵטֳף בְּסַקְסוֹפוֹן מְאֹהָב
פְּסַנְתֵּר מְהֻקְצָע וְיָבֵשׁ
נִמְעַך בָּרֹךְ שֶׁל שִׁירַת אָפְרוֹדִּיטֳה
מה עושה אותנו מוצלחים באש צורבת של בטן חושבת כחרב מתהפכת לא נשלטת במנוחת יום, כשבחוץ רוח נעימה מרעידה עלי גרניום ומשילה פרחים דהויים מיום אתמול. כתר של יום ניצב פורח מלא ותמיד כתר אחר שכמו מתכונן, בטבע יודע עונות שנה וסדר בראשית ומתמודד עם ידינו שמתערבת בכול וכאילו במכוון שולחת רגל מכשילה לנו אנו. אצא מפיתולי בטני לשקיעה אסא עיני וברוח מרתיתת בשר אתרגש מערוב יום. פרפרי אושר יפרשו ידי לחבק עולם. בבושה אחייך לעצמי על נואלות סכלה זו שרק אנו אימצנו מכל ברואי תבל, כי לגמוע יופי גם עיין נמלה תוכל בסבלנותה המסודרת
