מקשיב ל "מי זה דוסטוייבסקי" ורואה רק רכסים
ענוגות של שתי נשים לא מכונסות
פנימה לא חנוקות בבגד סתם מונחות אחת
תומכת יד תומכת לחי תומכת ראש, אני
מקשיב בתשומת לב, השנייה
נשענת קלה לה חטובה קיפול יחיד
מתנהל בבטנה מבטה חולם החוצה
אינה בחדר אינה בעיר פשוט אינה, גופה
רפה שמוט כל כך נינוח ופתאום ידה
מושטת לתיקה כרסה הרכה נעלמת שער
מסיטה בהינף כף יד מפוסקת
סוקרת האולם, מבטי נקלט ענייה בוערות
כבות
מחייכת
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment