עוד 20 מספרים

בדאר ביום א' 20 מספרים קדימה, ראיתי אותה באשנב
נאה שלווה בין ארבעה מקבלי קהל, מסבירה ברוגע ובנועם
לעיתים עומדת ואחר כך יושבת
ואני
נטוע במחברתי כותב מילים ומציץ וצופה ומתרגש
נפעם
מבקש לשלוח ספר בדלפקה ולקבל מכתב רשום מידה
להגיד לה את יופיה
דקות חולפות ואני ממוגנט להלנה, פניה, שערה הרב, דרכיה
האם המראה קיים
ופתאום
דממה
שני אשנבים פנויים.שלה ושל שכנתה
אין דינג או דונג
והקהל צופה, אני קם. זהו תורי. ניצב
מוכן לצעוד לדין התור הקובע. הזמן נוקף, עשירית שניה נהפכת לעד
דונג. החץ מורה אליה והספר נישלח והמסמך נילקח
ובהתרגשותי, אני שואל להערה אישית
והיא, כן בוודאי. החיוך כה מרשה ועדין
את נאה מאוד בעיני, כך
והלכתי
וריחפתי וכתבתי ודמיינתי לאייך
האצפה למשמרתה, אציפה בפרחים, במילות תיאורים, ברגשות
ואם אביכה או אסבכה
להתפרץ, מה פתאום
להחמיץ, אין