Saturday, November 22, 2008

פרוזה

כשאני הולך ברחוב
סיפורים קטנים אני מספר
לי
מביט מהצד על הכול
גם על עצמי
מחליט החלטות לאחרים
יודע דברים שיהיו
שומע לחישות אהבה
רצונות של חיבה
ויכוחים ושתיקות
גוף נוקשה ורוגז מתפרץ
אני פשוט עוקף
ילדים זוכים לחיוך חביב
הולך שם משוגע
תאומים מצביעים עלי
הם יודעים
מחלון מכונית נפנפו לי שלום
גם מאימא נוהגת
את הילד היא תחזיר, את הבת תיקח
סבתא התקשרה כבר פעמיים
סבא שוב ברח
מה בשבת החותנת שואלת
זוג אילמים מסביר אותי
ואני שותק

1 comment:

יונתן said...

אהבתי במיוחד את הסיום - זוג אלמים מסביר אותי / ואני שותק
הסיטואציות הרחוביות יפות מאד, וגם האינטרקציה המיוחדת בין הדובר לרחוב מרגשת
אך היא מגיעה לשיאה בדיסוננס בין האילמות להסבר, הסותרים לכאורה, אך למעשה רק רק הם המסוגלים להסביר את עוצמת השתיקה, שבאה כקונטרסט לאינטראקציות עם העוברים והשבים, ברמות שונות
יהפהפה