שַׁאֲלוּ. וְיֵשׁ מִתְעַנְיְנִים. כַּמָּה...
מָה יִגְרֹם לוֹ לְאֹשֶׁר ?
בִּקֵּשׁ שַׂק אֲדָמָה מְשֻׁבַּחַת.
תָּמִיד יֵשׁ לוֹ, צְמַחִים, זְמַן וּבַלְקוֹן.
שֶׁמֶשׁ סתווית חֲמִימָה וּמִתְעַלֶּפֶת.
הֶעֱבִיר צְמַחִים, הִפְרִיד וְצֵרֵף
קָצַץ ותיחח, בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.
מְחַיֵּךְ לְעַצְמוֹ, מֵרִיחַ אֶת הֶעָפָר.
מְלַטֵּף אֶת הֶעָלִים, נִפְעָם מהתחדשותם.
מֵאֹשֶׁר...
Thursday, December 4, 2008
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment