ריחוף

. אתמול בספריה נערך ערב שירה, שבוע ראשון לאביב, החדר היה עמוס

המארגנת הפעילה התרגשה כל כך, פעם ראשונה שאני מוסיפה כסאות

יש קבועים שמהנהנים לשלום בהטית ראש של נזופי חיים ויש משוררים אורחים

בתו של יוזם ערביי השירה שאיננו עוד הגיעה הערב וכולם מתרגשים, אישה מהודרת זקופת גב וראש

עיניה בוהקות מאושר כנה, חיוך רך בזויות פיה. מקשיבה. הטית ראש דקה לטובת המארגנת.

באישה כה אצילה אינך צופה כל יום.

האורח מקריא מדפים אויריריים, שירים סוראליסטיים רכים ואכזריים, איש גבוה הדור וממושקף

צ'ארלס בוקובסקי, ידעתי. סיפר על עבודה בכיבשן ברזל על פסי רכבת וקשיי יום. דם מסופר מהול בחיים

אחריו עלתה משוררת חוסה בקשיי אימא השרתת בבית ספר ובאב שמת מאבק אבסט. שערה נדחף אל מאחורי אזנה הימנית, לא שקטה, לא מרגשת.

אחריהם מוזמן הקהל

אחד ואחת מקריא מיצירתו חיבור אחד. ישנה התרגשות, ישנה שירה, ישנה אמת של עירה קטנה.