היום לפני שלושים וארבע שנים ג'ון לנון נורה והיינו שם וראינו את ההמונים נאספים לאט לפארק שבמרכז מנהטן המעונבים והזרוקים נחיל אדם זרם באיטיות מקודשת ממלמלת לעצמה נראה שאז הרוע היה מועט או ידוע פחות וקיבלנו יותר זמן לספוג אנו עצמינו הסתובבנו מבלי להבין עוצמה
מאוריסיו רוחס היה טוב פניו עגולים מחייכים ועיניו צוחקות אלייך באהבה הוא למד חקלאות ותהה למה העולם רץ ושוכח את אנשיו מאחור כאלו שבטח הרגו והטילו אותו בפאת שדה אחרי שביקשו כופר ויכלו לקבל את כל שרצו אך נפש האדם כה רעה ועוד יתום השתחל לעולם בשער רחב של אכזריות שלא יודעת להיגמר
החרא הזה בקור של מינוסי מעלות ובאפור של שמיים מפחיד אותי ג'ון לנון מזמר ברקע ואין לו תחליף ותוך כדי מספרים על לפני חמישים שנה של "גשש חיור" ואייני יודע כלום על הרבה וכן על פאקינ' בדידות ועל כן אסיים כאן מחשש הדרדרות
No comments:
Post a Comment