טלפון חורפי

משאיר הודעה של תשומת לב
מחייך לאוויר הקר
עלי הרקפת נהנים
קרה בעמקים ובמקומות הנמוכים
המזגן לא מרפה באוושה מיבשת
דיברתי עם שלוש חברות
שעה עם אחת שבכתה
שעה עם השנייה שלא נרגעה
ושעה עם ידידה שתמיד שמחה
רציתי גם אתך
בשביל החום
אך אתה כבר באיזה חלום

מי את, היכן את

על געגועים
למקום אחר, לנוף של רקע
לגוף אישה, מגע ידיה
מבט אוסף
רוך של מבט
הר ירוק שומר על עמק
ניר מפולח באדמה כבדה
עצי אלון זוכרים הכול
סבי רוכב זקוף על סוסה
נודד אני מתקרב לנוף
מחבק אותך ולא מרפה

תרגיל הקלפים, מילה ותמונה

כבר להרגל היה לו, החמור שחש את מצב רוחו היה מאיץ בו באחוריו עם ראשו, קדימה ראובן, קדימה. הם היו מחוץ לאזור הסכנה. המסע החל חודש קודם. ראובן, שכנו יששכר ועוד ארבע זקנים שאליהם הצטרפו, לא הרבו בדיבורים. שלושה חמורים עמוסים לעיפה ושישה אנשים שכל מה שחיבר ביניהם היה הרצון לעזוב ולהגיע. לעזוב כפר קטן שבוזזים שלטו בו ללא רחם ולהגיע לקוו הגבול. שם, שמעו, חיים צעירים ומגינים על מדינה חדשה בארץ האבות. להיפרד לא היה זמן ואולי גם לא ממי. בית הקברות היה מלא קברים טריים ומי שנשאר הפך לצל, גם לא רצו להיפרד, לא יכלו. הארבעה הגיעו בחשכת הליל, יששכר שרק לו את האות המוסכם, אכפו את החמור, העמיסו עליו את שבחרו בקפידה והדרימו בהליכה ריצה לכוון ההרים, לא סובבו ראשם. עכשיו כשהחמור מאיץ בו, הניח ראשו בכפו. עייף היה, שבור. במסע הארוך נשארו רק הוא וחמורו.יששכר וארבעת הזקנים שאפילו לא ידע את שמם ומאין באו, אבדו בדרך. שניים מכדורי המרצחים ושניים נשמטה הדרך תחתם והידרדרו לתהום. יששכר פשוט מת לו, נשבר כך לפתע. ראובן קברו בחפזה, לקח אתו את המעט, האישי שמצא בבגדיו וחמק לחשכת הליל. קדימה, קדימה בדרך המובילה לגבול. כל מה שרצה הוא להגיע, לאהוב, לאהוב מחדש את החיים, את האמונה, לפסוע עם מישהי לחופה. מחשבות אילו החזיקו אותו לאורך כל המסע. כל החודש הזה רק המילה הזאת הרחיבה את מוחו, העפילה מעל כל מחשבות התבוסה והפחד, לאהוב. הצעירים במשלט לא הבינו את המלמול בפיו כשהתקרב לגדר נגרר באפיסת כוחות אחרי החמור, לאהוב. רק לוי שתמיד היה מקפיד על כללי הדת לעצמו מבלי לערב אחרים, נגש לראובן, חיבקו, הניחו בצל אוהל המרפאה ולקח את החמור לשוקת

תודה לדן נייגר, מנחה הסדנה לכתיבה יוצרת... המילים הן: הרגל, עייף, אהוב
התמונות: חמור נושא משא, איש וראשו בכף ידו וזוג פוסע לכוון שער מקושת

מצב

אני גר בחדר
ידידי גר בחדרון
היא בדירה בעלת מוטיבים מרוקאים
השניה בדירת שלושה מפלסים, צמודת קרקע, לא משתלטת על הגינה
ישנה אחת עם פרקט מפעם
אחרת במגדל השן, צרות עם השכן
התבלבלתי
השיש, הטואלט והארון והמיטה והטוסטר
מצטופפים
לא שזה דחוס, אך זה לא מובן
לא ברור
יש ספרים, מוזיקה ומחשב וקצת מרפסת
אצלו הנוף הוא זוג תוכים וצמד בלוני גז
בית הכנסת מביט לתוך החדר על ידי מתפלליו
שוב פעם התבלבלתי

פָּשׁוּט

שַׁאֲלוּ. וְיֵשׁ מִתְעַנְיְנִים. כַּמָּה...
מָה יִגְרֹם לוֹ לְאֹשֶׁר ?
בִּקֵּשׁ שַׂק אֲדָמָה מְשֻׁבַּחַת.
תָּמִיד יֵשׁ לוֹ, צְמַחִים, זְמַן וּבַלְקוֹן.
שֶׁמֶשׁ סתווית חֲמִימָה וּמִתְעַלֶּפֶת.
הֶעֱבִיר צְמַחִים, הִפְרִיד וְצֵרֵף
קָצַץ ותיחח, בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.
מְחַיֵּךְ לְעַצְמוֹ, מֵרִיחַ אֶת הֶעָפָר.
מְלַטֵּף אֶת הֶעָלִים, נִפְעָם מהתחדשותם.
מֵאֹשֶׁר...

פרוזה

כשאני הולך ברחוב
סיפורים קטנים אני מספר
לי
מביט מהצד על הכול
גם על עצמי
מחליט החלטות לאחרים
יודע דברים שיהיו
שומע לחישות אהבה
רצונות של חיבה
ויכוחים ושתיקות
גוף נוקשה ורוגז מתפרץ
אני פשוט עוקף
ילדים זוכים לחיוך חביב
הולך שם משוגע
תאומים מצביעים עלי
הם יודעים
מחלון מכונית נפנפו לי שלום
גם מאימא נוהגת
את הילד היא תחזיר, את הבת תיקח
סבתא התקשרה כבר פעמיים
סבא שוב ברח
מה בשבת החותנת שואלת
זוג אילמים מסביר אותי
ואני שותק

ניסיון

המסע הקצר ביותר הוא על פני השנים, כך כתבה לאה גולדברג, אולי באמצע שנות השלושים כשעלתה לארץ בעידודו של אברהם שלונסקי
יהודה הלוי אמר דורות לפניה: ולא אבכה עלי פרדס נטעתיו והשקיתיו והצליחו צמחי... ונתתי בלב ימים ארחי, עדי אמצא מנוח לרגלי. מתגעגע היה ליקיריו בעצם. וכך הייתי אני ביני לבין עצמי חוזר ודש. שעות וימים חודשים ושנים
עד שיום אחד הפך הרעיון למעשה... הכי קשה לי הייתה הפרדה. לא ממשפחה או ידידים, מרחובות העיר סמטאותיה חתוליה וקבצניה.הקשה הייתה הפרידה מהבלקון. מהמרפסת הקטנה, הפונה מערב אליו פני מיועדות עכשיו, בה גדלו עציצי
לכל עציץ סיפור משלו וכולם, כל הצמחים הגיעו ממקום מיוחד, מבית גידול שונה, נאספו בידי טופחו וגדלו. חלקם הופרדו וגדלים בגינות ובעציצים של יקיריי ברחבי הארץ הזו הרוצה להחזיק בי אך אינה יכולה עוד
צמחי הגרניום בשלל פרחיהם וריחם הממלא, הרקפת שמבצבצת בעליה בסתיו כל שנה מאז שהגעתי לעיר הזאת, קקטוסים ששורדים כל קושי, פרחים, שרכים ואפילו עצים שהובאו בכיסי כזרעים ממקומות רחוקים אליהם אני אשוב במסעי הגדול, מטפסי פרא שהתאימו עצמם למרפסת הקטנה שכולה מעוטרת בשלל גווני הבריאה. הבלקון שהיה מקדם את פני כשחזרתי מיומי, ועוטף אותי באושר הטבע, בכל עלה או פרח חדש
קשתה עלי הפרידה אך לא וויתרתי, כל עציץ מצא לו בית חדש ואפילו נאלצתי לדחוק במקבלים, את הוראות הטיפול הבינו: פשוט, אהבו
וכך כשסוף סוף באמת נפרדתי, הצצה אחרונה אל הבלקון הריק המואר מירח מלא בשמיים קרים ונקיים, חייכתי והלכתי, למקום הזה, יותר לא אשוב

פורטל

רציתי לכתוב על ירח
בלילה קר
של אוויר נקי
רוחות מסעירות עלים
עניים דומעות ממשבן
ענני גשם אפורים וכבדים
ומצאתי מדורים וחדשות
בהתאמה אישית
בבדיקת אימייל
בחיבוק קר
של מזג אוויר במוסקבה
ואני בירושלים מוריד פוך
מאפסן פיקה
ודיי נהנה

Tivon טבעון

Melia Azedarach(אזדרכת מצויה)

clear autum days, confusing with spring

giving birth, smiling to sun beam

fresh green, open my heart

Hirundo Rustica(סנונית הרפתות) praising nature

Protrait in the VALLEY

אד התה בתאנים

על רקע החומות המוני עם צועדים
שער ציון שוב צר מלהכיל
חצוצרה בוכה בעמק, שוטר מרביץ תנועה בקול גדול
ופתאום שקט
דממה מתפארת במלמול אדם, המהום מכוניות
ושוב
הכל מסתער, רעש צופרים, אנשים מסבירים
סירנה קורעת האויר, אוטו עוצר בחריקה
לאונרד כהן בקשתות הנוף עדיין בבוגי סטריט
נכנס לבית האהבה, כך אינו רוצה להפרד
ומספר לי בקול אפל, אהבה אמיתית אינה משאירה עקבות
ורק סוזן בשגעונה אינה מרפה

דקה מעל קו המים

אחי, אומר לי נאסר
תראה את כל המצלמות
לא מצלמה, משקפי שמש
נאסר, אני אומר
כן, בוא תראה את כל המצלמות
הבנתי, לא לים המלח אני יורד
באגן ים התיכון אני חי
הכל מצולם, מונע פעולות איבה
ובדרך אולי מונע גנבה
אפילו סוחרי העתיקה בעדן
מצלמות הכל, המצלמות
את הגנב, החבלן, העוקר נטוע
המרביץ, הדוקר, המפחד, השולט
לא, את השולט אינן יודעות לצלם
המצלמות
אין שולטים, גם לא נשלטים
יש מצב, אין מילים

ערב ראש השנה

אחר הצהרים רגוע
כל הגוף רופף
רוצה לגעת בך
לחדור דרך עורך
להידחף על ידך
להתרגש
להריח להרגיש
לשתוק לחזר
לא להרפות או לוותר
להימעך אלייך
בואי ונלך

Canada

Clean and green, peaceful
Far away and very near
Different but not strange
I hug people here, just came for a visit
Simple words, do not want to explain
I hug people here, just came for a visit
I leave part of me here
Let others enjoy

כתבתי

כתבתי על פתקאות ולא לבקשות
אולי לעצמי

הסרט הנורווגי שנראה על האקרן
פשוט ובזה יופיו
אני חושב שאתה צריך לנצל את המקום
שאתה נמצא בו
כך אמר הנורווגי
אני שאלתי מה איתי
שאלתי את עצמי ואולי השתנתי
קמעה
קצת
בחתונה של יוכבד בה התרגשתי
הבחנתי בטרוף של הרצינות
נלחצתי
הרי את מקודשת לי
מחויבות


אני מחפש מלך שייתן לי הסבר
על
החיים
משק ההליקופטר כבש את הדממה
בזיוף של שלטון
ברמאות של תאוות בצע
הוטל חרם על תמימות ויושר
מילים הושלכו לאשפה
לא זכורות
לא משוחזרות
בשמי ירושלים הנקיים
הירח בהיר וכמעט מלא

שירת עצבות וגעגועים
מבט למרחבים
קירות חוסמים
חומות של אבנים
שנים של כתבים
ריבים מתועדים
במורד הגיא שדות נפרשים
כרמים ואין בוצרים
זיתים ואין מוסקים
מגל לא בידי איכרים
חרמש או צמד פרדים
בשם הכתבים נשפכו דמים
אלמנות ילדים
הזקנים שקטים דוממים
אהבה קוטפת פרח
ציפור מנקרת בגזע עץ
שמים בהירים ענני נוצה
רוח קלילה

ניבה בחיפה

שקיעה מהמרפסת שלי - אני מתכוונת ממש שלי מזל טוב לי", צילמה שמחה

שדות שבעמק

כי אושר באני וחסד השיר
בשבילי

שדות שבעמק

שדות שבעמק

קידמוני הלילה

בריח הזבל

ניחוח חציר

הלילה לעמק

אני אזמרה

כי אושר באני

וחסד השיר

רצה גורלי כי

אשובה אליך

מעצב המות

מערש השכול

מכל חסדים לי

אושרתי ביגע

לגמוע מימיך

פיתך לאכול

אספני אליך

אסוף כשיבולת

שיבולת לגורן

בחג הקציר

הלילה לעמק

אני אזמרה

כי אושר באני

וחסד השיר

מילים: לוי בן אמיתי

לחן: אפרים בן חיים

סגור

בהילוך יותר אטי מתקדם לאט
כמעט נעצר, נבלם מרצון
בין חומות בסמטאות
נלחץ בחדשות לא מושמעות
מעצמו אנוש מתפרנס מחליט
לא יעזוב ובטוח שירצה את מעשיו
לעשות
ברשות עצמו
לקח זמן להבין שההליקופטר נימצא בשמיים תמיד
זעם הסירנה למען פריצי תבל
לו זה לא סימן דבר
מהומה, לא
זעם, לא
הדר או התרגשות, בטוח שלא
חשב על זה בפיתולי וואדי ערה
עבאד שמשקיף שנים עם אבותיו
מאותה גבעה
רואה
שיירות
מזדחלות
צבא של תורכי, של בריטי, של קאוקג'י, של יהודי
עכשיו זה ישראלי
נוסעים לצפון לתפוש שבת
חוזרים למרכז, לחוצים
הגבולות חוצים גבעות שתמיד שם
לעולם

ריחוק קרוב

לזמן קצר נימצא פה תמיד
בימים חמים ולילות קרירים
את על הסלע משתחווה לשמש
אני מפיסת צל מדבר קירבה
הטבע מחבק אותנו בפרחי
העכשיו
סגול צהוב לבן וורוד
אח"כ
ריחפתי אתך בשיחת טלפון
התרגשות בחצות
הירח מאוד מלא בלילה בהיר
כמו באחיזה נעימה
התקרבנו במילים ששכחתי
דרכן אתך התחבקתי
ובבקר התעוררתי עם חיוכך

אני עולה מהר ומיד יורדת

הכל מתבלבל אין זמן להנאות
אין זמן להתאבל, הכל נטרף
ההליקופטר סבב בשמיים ללא הרף
הסירנות סטרו באוויר, אלימות מונעת
תנו דבר רך, אחד זועק ויורד לים המלח
נישא על ידיי המים ונעטף בעושר הטבע
מפקיר גופו
הבקר היא אמרה לי
אני עולה מהר ומיד יורדת
ובעיתון כתבו שאנו, ישראל
הגענו למקום ה136 במדד שלוות המחיה
קרוב לתחתית, מאוד
ושם מהתחתית נותר רק לבקש לעלות
להירגע, לדעת להירגע

Melia azedarach אזדרכת מצויה

את המילים האילו אראה
ולא להם
אספר לך בכתב דבר שלי
ועכשיו הוא כבר לא
את עצמי אחשוף אשתחרר
לא ארצה עוד מחבוא
הסתתרתי ממך ובטח ממני
אני בורח אלייך
ובכן כך זה מתחיל
אל תדחי את רגשותייך
קראי את הכל ספקי כפיים
החווירי או הסמיקי
הביני, קבלי ונאהב
הכל יכתב בכתב יד ובטח ישמר על ידך ואני ארצה שלא, אך בטח שלא אכפת לי יהיה
ההתרגשות אוחזת בי, עוד לא כתבתי מילה, לבי לא אוחז בפרץ
משחק

Nature& Erotic

forces, creation, environment, the earth. kind, sort, type, varaity. nudity. instinct. element, virtue.

arousing, stimulating, exciting, titillating, seductive, sexy, raunchy.

SPRING EDGE

מה שמך וכבר מפיץ זרעך

האביב מקיף בקצר נדחק בגסות

לא נשאר

עניים דומעות אף מעקצץ

לב מלא אושר נאחז ברגש

נאנח בטוב

פורס ידיים מחבק בחוזקה

אדונה, אדם, אחות, גוף, חולשה

רוצה לביאה

שעת חסד בבית הקונפדרציה

איזה הוד מצאתי בנגינת פסנתר
על רקע חומות עיר אשה מקריאה משורות בעלה
משורר עלום נערץ זכה לכבוד
טוביה ריבנר
אור נשקף בחלון שמח ובהיר
רוך יום מכריז על לידת סוף שבוע

שירה פוגשת מוסיקה

איש עם צ'לו חמור סבר
נחבא מאחור, נסתר, גוחן
קשתו מפיקה צלילים בוכיים
סקסופוניסט נינוח, לצידו חצוצרה
בבלט חליל מדלג בצליליו
זמרת את קולה נותנת בכפות ידיה
מגישה לנו התפעמות
על פסנתר מלחין מנצח
כמעט וכובש אולם
צ'לו מיוסר נעטף בסקסופון מאוהב
פסנתר מהוקצע ויבש
נמעך ברוך של שירת אפרודיטה

אחה"צ

שלווה בחוף הסטודנטים
בירה על קו המים
ריח הים ורוח קלילה
בבירה יורד גשם וקודר
הכל בא והולך
בין חיפה לירושלים

At the lecture

I want to cry into your breasts.
Before, without being aware,
my hands on your hills,
fingers pressing your tailbone,
tears of joy.
I hold you tightly.
On stage
many people are talking
but few listen.
Brisk sentences,
lots of emotion.
I take off my cloth, [drape them] on you,
ready for the wave's return.
During the High Holy Days
the sea is flat,
I hide inside my embarrassment
taking my pleasure.

( Thank you Liza Katz for the translation of "אני" )

אני

מתענג
רוצה לבכות לך בשדיים
עוד לפני זה מבלי לדעת
ידיי על גבעותייך
ואצבעי
לוחצת אל עצם זנבך
דמעות של אושר
אני
נאחז בך חזק
על הבמה יותר דוברי ידע
מאשר צמאי דעת באולם
משפטים מנותקים
המון רגש
פושט את כל בגדי אלייך
נינוח לתשובה של גל
בחגים הים שטוח
אני
מסתתר בתוך מבוכתי
מתענג

תודה לך אילנה

כזה אני

אך האבוקדו שלא נעטף בעיתון יומי
אלא עמד זקוף ליד שני תפוחים
ירוקים
התרכך
ענק לא מציאותי
מעכתי אותו עם שתי ביצים
קשות
בכזה של פירה
עם מלח ולימון
לימון
שתי פרוסות חמות ליוו את הכל
והאבוקדו משני העצים
בחצרך
אחד אחר מרעהו
אך
שטעמו המופלא לא מרפה
אוחז התרגשות של געגוע
לך
לאדמה
שעוברת בכפות ידייך
וריחה משכר וקורא
לאביב

Nature Glory

הקליקו התמונות, שווה

Snow

The white came in storm
we were not ready,
but it glorified our city
and then...it melted.

Let us not explain

The writer says
There is always a punch line
In my composition
I heard the birds
You are so agreeable
I did not care about writers names
Books were there for me
We talked and hold on
Understood our own happiness
Not each other
In our hiding place
We had to cross ourselves
Meine Kampf by Hitler
My father said he was nobody
Urology encyclopedia
Five volumes
And the Bible
In Hebrew English and Polish
The full version
Your body is so soft
Lie on me
Do not move
Let us not explain
The writer says
I have too

על ציוץ הציפורים
שעתיים לפני שהערתי אותך
אני לא מוותר
הרוך שלך מבעד לכותנה
יודע שאני מתקרב לאט
על זה לא מחליטים
ישבנו והתקרבנו בטיסה טרנס אטלנטית
שלוש שנים ואחד עשר שעות
זה רק לפסוע יחפים על שפת הים
השמיים תמיד אדומים בצבע של אלוהים
מבינים את עצמנו מסבירים לשניים

Muse