חבּוּק

בִּרְאוֹתִי עָנָן יָרֵחַ מָלֵא וְכוֹכָב
סְבָבוּניּ אוֹהֲבִים לְלֹא תְּנַאי וְרָחָב לִבִּי
לְכָל כָּךְ נָמוּךְ לֹא נָתַנּוּ
הֵבִיאוּ
לְכָל כָּךְ גָּבוֹהַּ שֶׁקִּנְּאוּ הַקְּטַנִּים
כְּמִלָּה חוֹבֶקֶת לַטּוֹב שֶׁנּוֹתֶנֶת וּמְקַבֶּלֶת פִּי כַּמָּה
אֵין מִלִּים מְפֹאָרוֹת לֶאֱמֶת תְּמִימָה שֶׁמּוּבֵאת בִּצְנִיעוּת

בא משום מקום
נעצר במקום שאיננו
ממשיך ומתגעגע לשם

שיור

נלחמת מקלפי טארוט. לא ידעת להישכח בכוס יין אדום נדיר שניתך לגבינות מקנה ממרחבי שדות פרדסים וכרמים המסמנים שערי אופק לנירים שמצפים לקלוט גשמי מרחשוון ולהרוות גרעינים שנאגרו בסוף אביב משדות נצרבים ונטמנו בשלהי קיצים ארוכים לעת סתיו. את לא עזבת. מופיע בהקיץ ביקשתי פליאה ונתת לי מילים ריקות כבוראת דבר מקלפי טארוט מתפארים בפשטות נדירה של כפרי איכרים וכנסיות צמודות למצבות מפוררות עם סמני נבואה צועניים כה רחוקים משורשי בשדות עמק

מיכאילוביץ' פיודור

מקשיב ל "מי זה דוסטוייבסקי" ורואה רק רכסים
ענוגות של שתי נשים לא מכונסות
פנימה לא חנוקות בבגד סתם מונחות אחת
תומכת יד תומכת לחי תומכת ראש אני
מקשיב בתשומת לב השנייה
נשענת קלה לה חטובה קיפול יחיד
מתנהל בבטנה מבטה חולם החוצה
אינה בחדר אינה בעיר פשוט אינה וגופה
רפה שמוט כל כך נינוח ופתאום ידה
מושטת לתיקה כרסה הרכה נעלמת שער
מסיטה בהינף כף יד מפוסקת
סוקרת האולם מבטי נקלט ענייה בוערות
כבות
מחייכת

משאלת אהבה

מחפש אותה. אישה שטמון בה טעם האושר הכמוס של הרעות

רגש הפרפרים הלא מובנים

שופך רגש מגרש
פצוע מדמם ואת נעלמת לחייך מבלי שוב
לא התכוננתי. נחשפתי ערום מחבק
רך מושלך מסנוור בבוהק לב מושיט פרח
את נטשת עם מין יד משפשפת בחזה
מאוחר, אך כל כך מיד. במשחק לא הוגן
שם נזרקתי בכאבי.
לא ידעתי על דה ז'ה וו שחוטף אותך קטלני
חוזר אכזרי באחת. את שלחת גחל לוהט מלובן
ואז חמקת בנוחיות וידך לא אמינה
נעטפתי אני עם עצמי פצוע מדמם
לא מוכן. אמיתי, משתאה, נסער

מילה במילה
ריפוי: אסותא, ארוכה, הבראה, החלמה, מרפא, הקלה, הרפיה
ליקוק: חריכה, לחיכה, לקיקה, לקלוק, נגיסה, התרפסות, חנופה

פַנְטַזְיָה

סִּוְּגָה ספרותית, שָׁבָה הָעֲלִילָה תְּלוּיָה בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם דִּמְיוֹנִי

כְּשֶׁקָּם מִּישְׁקָה מִמִּשְׁכָּבוֹ עוֹד לִפְנֵי הַבְּהֵמוֹת אוֹ הָעוֹפוֹת בְּמִּשְׁקוּ הַדַּל הָיָה נִגַּשׁ לְקַעֲרַת הַמַּיִם שֶׁנִּצְּבָה עַל הַשִּׁדָּה בְּקָצֶה חַדְרוֹ הֶעָלוּב, כָּךְ נָהַג בָּחֹדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים מֵאָז שֵּׁבּרוֹנְקָּה אִשְׁתּוֹ נִפְטְרָה. הָיָה נֶאֱנַח מִתְגַּלְגֵּל לְצִדּוֹ, מִתְיַשֵּׁב וְאָז קָם וּמְשָׂרֵךְ רַגְלָיו בַּחֲמִשָּׁה צְעַדִים מֵּדּוֹדִים, אֹסֶף בְּכַפּוֹת יָדָיו הַגְּדוֹלוֹת מֵהַמַּיִם הַקְּפוּאִים וּמַתִּיז עַל פָּנָיו. " מַבּוּל שֶׁל בְּרָכָה" הָיָה אוֹמֵר וּמְחַיֵּךְ לְעַצְמוֹ בְּצַעַר " מַבּוּל שֶׁל בְּרָכָה". מְנַגֵּב פָּנָיו בְּמַגֶּבֶת בֶּלוֹיָה וְצוֹעֵד מְאוֹשֵׁשׁ לַמִּטְבָּח שָׁם בָּעֲרָה אֵשׁ תָּמִיד בְּאָח עֲנָקִית וְתַמְצִית תֵּה הָיָה מוֹזֵג לְסֵפֶל מָּהָבָּיל שֶׁחִבֵּק בֵּכַפֹּותָּיו הָמֶּסוּקַסוֹת. אוֹתוֹ בּוֹקֵר אוֹ שָׁמָּא נֶאֱמַר שֶׁלְּהֵי הַלַּיְלָה, בְּשָׁעָה הַשְּׁלִישִׁית, כְּהֶרְגֵּלוֹ הוֹבִיל כָּפֹּותָּיו הָעֲנָקִיוֹת וֵהָמְּחֹוסְּפָּסוֹת לֶאֱסֹף הַמַּיִם הַקְּפוּאִים וּלֵּהָטִּילָּם עַל פָּנָיו, עָצַר מִּישְׁקָה וְנָסוֹג לְאָחוֹר בְּבֶהָלָה. מֵאֲחוֹרִי הַשִּׁדָּה בִּמְקוֹם שֶׁאֵין מָקוֹם עֶמְדָּה בְּרוֹנקָּה גַּבָּה אֶל הַצֹּהַר הַנִּשְׁקָף אֶל הֶחָצֵר. מְחַיֶּכֶת הָיְתָה וּבְיָדָהּ מַגֶּבֶת צְחוֹרָה. בְּרוֹנקָּה, כֵּן בְּרוֹנקָּה הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא סָרָה מִמֶּנּוּ מֵאָז הָיוּ בְּנֵי עָשׂוֹר, שֶׁרַק בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הִרְגִּישָׁה סְחַרְחֹרוֹת קַלּוּת וּבְאַחַת עָזְבָה לָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. עָזְבָה אֶת מִּישְׁקָה שֶּׁמֵּהָהֶלֶם הִמְשִׁיךְ לְתַפְקֵד כָּרָגִיל, כְּמוֹ תָּמִיד הָיָה מֵחַיֶּיךָ לְעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו עָצוּב הָיָה חִיוכוֹ וְלֹא שָׂמֵחַ כְּמוֹ בִּשְׁלֹשִׁים שְׁנוֹת קִידּוּשָׁיו לֵּבְּרוֹנקָּה. בְּרוֹנקָּה זוֹ עוֹמֶדֶת וְהִיא בְּרַהּ וּמֹושִׁיטָה לוֹ מַגֶּבֶת בּוֹהֶקֶת בֵּנִיקיוֹנָּה אֶלָּא שֶׁאֵין לָהּ עֹבִי לֵּבְּרוֹנקָּה, שְׁטוּחָה הָיְתָה כְּמוֹ צִיּוּר, אַךְ קַיֶּמֶת כְּמוֹ אָז כְּשֶׁהֵחֵלּוּ בְּחַיֵּיהֶם לְאַחַר הַחֲתֻנָּה. מִּישקָּה נָסוֹג לְמִטָּתוֹ חֲמִשָּׁה צְעַדִים מֵּדּוֹדִים, הִתְיַשֵּׁב בַּכְּבֵדוּת, כִּסָּה פָּנָיו וּמִבַּעַד לְאֶצְבְּעוֹתָיו הֶעָבוֹת הָאֲרֻכּוֹת וְהַקָּשׁוֹת הַצִּיץ בַּפַּחַד וְהֶחָזוֹן לֹא נָגוֹז. נִצַּבְתָּ מְחַיֶּכֶת מּוֹשִׁיטָּה קָדִימָה מַגֶּבֶת וּשְׂפָתֶיהָ כְּמוֹ אוֹמְרוֹת " נוּ"
אוֹר הַשַּׁחַר הִסְתַּנֵּן וְהִתְגַּבֵּר וּמִּישקָּה תְקוֹעַ מְאֻבָּן בְּמִטָּתוֹ זָקוּף, פָּנָיו מוסתרות אַךְ עֵינָיו כְּמוֹ בֵּיצֵי עַיִן פעורות לִרְוָחָה, בֵּרוֹנקָּה נִצַּבְתָּ שְׁטוּחָה כְּמַשְׂכִּית בֵּין הַשִּׁדָּה וְהַקִּיר מְמַלֵּאת הַחֶדֶר בְּאוֹר מְחַיֶּכֶת וּמוֹשִׁיטָּה הַמַּגֶּבֶת בַּשְּׁתִיקָה שֶׁלָּהּ שֶׁכֹּה הֶכִּיר. זְמַן אָרֹךְ יָשַׁב מֵצִיץ מִבֵּין מַקְלוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו שֶּׁעִיקצֵּצוֹ בֵּהִירָדמוֹתָּם בֵּבְעָתָה. פִּתְאֹם, גְּעִיָּה אֲרֻכָּה מֵּלֶּאַת סֶבֶל נִשְׁמְעָה מֵהֶחָצֵר וּפָתְחָה הֲמֻלָּה לֹא קְטַנָּה שֶׁל בְּעָלֵי חַיִּים רְעֵבִים שֶׁדּוֹרְשִׁים אֶת שֶׁלָּהֶם, עָטִינִים מִלֵּאוּת חָלָב בִּקְּשׁוּ לְהִתְרוֹקֵן, עֵת לַעֲבֹד. הִתְנַעֵר מִּישקָּה וְקָם. טָבַל רֹאשׁוֹ בְּקַעֲרַת הַמַּיִם הַקְּפוּאִים עֵת אֲרֻכָּה, הוֹצִיאוּ בְּנִעוּר חָזָק וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת בְּבֶהָלָה בָּרַח לַחֲצַר.