'הוֹפֵךְ אֲדָמָה' שִׁירַת הַקִּלְּשׁוֹן

 חורש שדה זרוע מחפש רינה לכפר על בכי

מותח חזה בכתפיים רפויות מדבר מילים חזקות

יודע צופה למרחב עיניו והם "לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ: כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם"

שוקל במד זעיר כובד רב עשור ועוד רבים הם

שדות ירוק גְּבוּרְיֶיִ עד לאופק חול "בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם" אמר לי מרגלים ושבטים רגלם לא דרכה

הפוך חלום ארץ "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי"

 

בּוֹא תֵּרָגַע

תֵּרָגַע כְּבָר, רַק רֶגַע שָׁמַע אוֹמֵר

לְעַצְמוֹ.

חָזַר אַט, הִתְכּוֹפֵף לוֹ

לֹא, תִּתְיַשֵּׁר. הִזְדַּקֵּף, גַּבּוֹ נֻקְשֶׁה הִשְׁפִּיל כְּתֵפָיו בְּאֹמֶץ.

זָקוּף אֲנִי, 

גָּמִישׁ אֶל מוּל כֹּל זֶה.

אוֹפְּטִימִיּוּת

(שֵׁם עֶצֶם - נְקֵבָה) 

אֱמוּנָה בְּנִצְחוֹן הַטּוֹב, נְטִיָּה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר וְהַיָּפֶה שֶׁבַּחַיִּים

מִלְמֵל, שֶׁפַע הָלוֹ תָּמִיד יֶשְׁנוֹ.

בְּחִירָה.

הִנֵּה, בְּכַף הַיָּד כְּמוֹ 

אֶפְרוֹחַ צָהֹב צָהֹב

 שֶׁנֶּאֱסַף מִזִּכָּרוֹן מִסָּבְתָא בְּבֵית אִמּוּן, 

לוּל הַמְּשַׁמֵּשׁ לְגִדּוּל אֶפְרוֹחִים עַד הֲפִיכָתָם לְפַרְגִּיּוֹת.

 

שִׁירַת אוֹר

אָמַרְתִּי בְּגָלוּי הָבוּ לִי

כֹּחִי

הֲלִווּנִי אָהֲבָה לָחוּשׁ אָמַרְתִּי בִּתְפִלָּה 

כִּי נִכְסָף אֲנִי לַמִּדַּבֵּר לִמְלוֹן אֹרְחִים אֹהֶל שׁוֹמְרֵי צֶדֶק

אָמַרְתִּי מִכֹּחֲכֶם אוּכַל 

בַּנֶפֶשׁ הִפְלַגְתִּי בְּמַאֲמָץ גָּדוֹל 

אַסְבִּיר

כִּי דֶּרֶךְ אַהֲבָה לָנוּ 

חֹמֶר אוֹר

אֲנִי מַבִּיט בְּמִשְׁפַּחְתִּי בִּי אֵין 

אַהֲבָה אַחֶרֶת