הִתְבּוֹנְנוּת

אני שולח 'התבוננות'

סיום משמרת צהריים במפעל "דוד משה", חבל מעון, שלוש וחצי. רביעית בחורים בדואיים פורקים מכתפיהם שקים מרושתים באדום, תפוחי אדמה לבטן בָּגָאז'. אחד נפרד, נשאר בחניה השלושה פניהם לשעון נוכחות.

סקודה די ותיקה שחורה מאובקת מבחוץ אך מבריקה מבפנים לא נעולה, הבחור שמנמן בעל חיוך עגול פנים מתיישב בנחת מדליק הרדיו, מוסיקה ערבית מסתלסלת בלחש עולה. המנוע מוצת ואז נרגילה ענקית לרגלי מושב הנוסע מקבלת תשומת לב. טבק לח נשלף סיבים סיבים ריח לימון עשיר חומק החוצה, פחם דחוס שחור עגול מודלק בקפדנות. כמה שאיפות מקפיצות בועות בכרס בקבוק מעוצב. השלושה מצטרפים מנמיכים האוטו ברכות, כפתור ווליום מסתובב צינור הנרגילה מונף אחורה והאוטו מתמלא ריח משכר. אני זורק לעברו, איזה יופי והוא, רוצה משיכה? דוחה אותו בנפנוף מודה, הוא מתרווח מאחורי ההגה, ואני עם האוטובוס יאלא לאופקים, העובדים איתי הביתה.

(טמינת תפוחי אדמה)

מוּסִיקָה

מוּסִיקָה

נִשְׁעָן נִתְמָךְ הָרֹאשׁ כָּבֵד וְהוּא הָלוֹ מְחַפֵּשׂ לֵב זָהָב

   מַגְבִּיר ווֹלְיוּם פִּי מֵאָה מוֹרִיד מְהִירוּת אוֹטוֹבּוּס לְשֵׁמוֹנִים קְבוּעָה 

מִיָּד גַּב מִתְיַשֵּׁר 

וּמְלֹא הָעַיִן מֵאִית שְׁנִיָּה חוֹצֵה צְבִי נֶגֶב בְּאֶחָת אֶל אֹפֶק

 בְּקָצֵהוּ שָׂדֶה יָרֹק בֶּטַח גֶּזֶר 

נִסְרַק הֶרֶף עַיִן תַּת מוּדָע

 נִנּוֹחַ נִהְיֵיתִי

נִנּוֹחַ אֶל מוּל שֶׁפַע עֵשֶׂב יָרֹק צָהֹב

כְּרֶקַע 

לְעֵץ מִתְרוֹמֵם פֵּאֵר נוֹף 

דַּיָּהּ מַגְבִּיהָה רוֹם דּוֹאָהּ סוֹבֶבֶת

בְּנָחַת שֶׁל שֶׁקָּט

 בִּטָּחוֹן שׁוֹלֵט

רוּחַ צוֹרַחַ שׂוֹרֵק מְיַלֵּל

שָׁמַיִם עֲמֻקִּים צוֹלְלִים הָפוּךְ

בָּרָק פּוֹצֵעַ אֹפֶק אָפֵל 

רַעַם מַכְרִיז מַבּוּל שׁוֹטֵף

צִפּוֹר מַרְעִידָה נֶאֱחֶזֶת 

עָנָף שׁוֹקֵעַ חוֹזֵר 

צֱלִילַת טוֹרֵף

אוֹתָהּ מְהִירוּת 

תָּהָה לֵב