לֹא קָשׁוּר

לֹא קָשׁוּר... . 

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַחַיִּים נִסְבָּלִים רַק כְּשֶׁהֵם מֻסְוִים... . כְּכָל שֶׁהַטֶּבַע כָּבַשׁ הַבֵּטוֹן הוּא הָלַךְ וְנִרְגַּע. עֲצֵי הָאַלּוֹן וּמִשְׁטְחֵי הַיָּרֹק הִשְׁקִיטוּ תְּאוּצַת לִבּוֹ, אָה כֵּן הוֹסִיף לְעַצְמוֹ, אֲהוּבוֹת עָלַי הַמִּלִּים הַיְּשָׁנוֹת שֶׁכַּמָּה נֶחָמָה הֵן מְבִיאוֹת.  כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִן הָאַכְסַדְרָה מְפַנִּים בִּכְבֵדוּת דְּלָתוֹת צָרְפָתִיּוֹת תְּאוֹמוֹת מַלְכוּת זְכוּכִית מִקְשָׁה אַחַת הִשְׁתַּפֵּל לוֹ הַדֶּשֶׁא מַטָּה לִקְצֵה הַדָּגָן לְפִשְׁפָּשׁ עֵץ אֲכוּל שָׁנִים מִמֶּנּוּ הִסְתַּעַרְנוּ בְּשֹׁךְ הַחֹרֶף לְמַעֲמַקֵּי וָאדִי צָבוּעַ צָהֹב קִדָּה קוֹצָנִית יָרֹק שׁוֹפֵעַ הוֹד, הַרְחֵק מֵהָרְחוֹבוֹת הַנְּלוֹזִים  הַהֵם רְצוּפֵי כְּבִישׁ . פָּצוּעַ הָיָה לִבִּי.