עַל בָּסִיס

הָלַכְתִּי לְאַחַת מִחֲנוּיוֹת כַּרְטִיס חָבֵר מוֹעֲדוֹן לִקְנוֹת שַׂקִּית שׁוֹקוֹ וְיָצָאתִי עִם בְּלֶנְדֵּר אִישִׁי
קָטָן כָּזֶה שֶׁמִּתְחַמֵם מִמַּחְשֶׁבֶת רִסּוּק פֵּרוֹת קַּיִץ עֲסִיסִיִם אָדֹמֶי לֶּחִי
שֶׁנִּקְנִים רַק בַּשּׁוּק כְּשֶׁנּוֹזֵל הָרִיר וְאָז קוֹנִים הַרְבֵּה
אוּלַי מִדַּי, בָּטוּחַ
הַבְּלֶנְדֵּר בְּאִטִּיּוּת מְרַסֵּק אֶת הַשְּׁזִיפִים, הָאֲבַטִּיחַ, הַבַּנָּנָה, הָעֲנָבִים
וְעוֹד
כְּכָל אֲשֶׁר תַּחְפְּצוּ בְּבַלּוּטוֹת הַטַּעַם לַחוּשׁ וְזֹאת עַל בָּסִיס מִיץ, חָלָב, חָלָב סוֹיָה, חָלָב אֹרֶז, לֶבֶּן
וְשׁוּב פֹּה מְסֻבָּךְ לְהַחֲלִיט וּמֻמְלָץ לְנַסּוֹת הַכֹּל, כִּי הַשּׁוֹבָבוֹת בְּשִׂמְחַת רַעֲנַנּוּת הַקַּיִץ בְּדֶרֶךְ זוֹ
מְלַבֶּבֶת, מַשְׁבִּיעָה, קְצָת טַרְחָנִית וּבְזֶה יֹפִי הָעִנְיָן

רָצוֹן

קָרָאתִי שִׁיר רָטוֹב
שֶׁל בֵּין הִתְרַגְּשׁוּת לְיַד
זוֹ הַזּוֹחֶלֶת לְאוֹרֶךְ גּוּפְךָ
הַמְחַפֶּשֶׂת בְּמוֹרָד גּוּפְךָ
אֶת חִיבּוּר הַבֶּגֶד עִם מַגָּע הָרַכּוֹת
סוֹף עֶצֶם הַזָּנָב וּתְחִילַּת עוֹנֶג הַיַּשְׁבָן
בְּרִיחוּף הַמְבַקֵּשׁ לְהַשְׁעוֹת
עַל גַּבִּי פְּלוּמָה שֶׁל עוֹד וָעוֹד
בְּתִקְוָוה שֶׁל שְׁנִיִּים לְיוֹתֵר מִקִּרְבָה
בְּרָצוֹן שֶׁל שְׁנִיִּים בְּרֶגֶשׁ לְהוֹדָיָה
שְׁנִיִּים מְלֵאִים בְּשִׁיר פָּשׁוּט לִכְאוֹרָה

בערוב יום

שיש צר חברוני, שמן זית בתול לטוב, שמן סויה סתם לטיגון
מניח ידיים ברוחב הכיור, בוהה במייבש כילים עתיק, תלוי, חבוט, מוסתר
לוקח בצל ענק, מפשיט בעדינות קומבניזון חום שקוף למחצה אך קודם
בהחלטיות קוטם את שני צידיו, כאילו סגר חשבון
חצי לימון טרי צהוב חתוך לשמונה מחכה, עד שהבצל ישחים
עם עגבניות שרי משוסעות לשניים, מוסף ומתבלבל במחבת
ביצים מתפצחות מעל ובאש נמוכה הופכות לאגם לבן עם שתי שמשות צהובות
סלט
פרוסות לחם קימל של ריח אדמה חרושה
מתיישב ובאיטיות מניח כוס תה, מחייך לזיתים מקומטים
אח

שקיעה/ זריחה

לעיתים פשוט בא לך להיות גס
לחספס את המציאות העכשוית הנכונה שלך
בפניהם
להעיף היסוסים לפרק את הבטן התפוסה
בפניהם
שהקיא ומיצי הקיבה הצורבים ישפריצו
בפניהם
אך לא, פסיק, הכל ניבלע בפנים
אתה בוהה בשלך בטישטוש וממשיך
ופתאום הטוב מפציע בהיר וברור
הפצע שנדחק נעלם וזרועות ולב ניפתחים
לקיים
לטוב
את השאר כבר ראינו והבנו

מבוך

ימים רצו דילגו בזמן

טישטוש
מסביב שברור ניצב ממול
מעורפל
דרך רחבה מרוצפת וידידותית
במחסום
סוף הקיץ תחילתו כסופו
בשרב
דמיון מבהיק בקצה דרך
כחלום
נפילה איטית באויר רך
לבד
מוקף אהבה דורשת מגודרת
לנדוד
געגוע ניפתר ניפטר מושרש
לסדר

ערים

אני יושב על ספסל פלסטיק צהוב מתנדנד, נשען בגבי לקיר חרסינות משוגע
תוהה במי שבחר בצבעים מוזרים, שיותר מכל מזכירים מנהרת שרותים גדולה
כאן בעיר שעולה ויורדת דמויות הן אחרות בהתנהלותן ובכלל
שפתן מלבד עיברית, אינה יידיש או אנגלית
פה מדברים רוסית וערבית ומתלבשים קצר ונאה, המון צבעים ודבר לא ברור
נוקשות עיר מקודשת מסבירה אנשים עטופים
בעיר נמל והר אני מחכה לרכבת תחתית המופיעה מדי שבע דקות, לעיתים
אתמול בתחנה שלישית בככר, הרכבת נאנחה ומיד אחר כך הוסיפה קול פטיש אדיר ומתכתי וזהו
את שאר המסלול ירדתי בשביל מדרגות היורד לעיר
לעיר שהיא בכלל תחתית שבתחתית ותמיד מנסה להשתקם
בקדושה, עיר היא מובלעת די חביבה אליה תגיע במישור תמיד וגדותיה לשפת דרך מובילה משער
בעתיקה
למהומת אוטובוסים בפיתחה ואת כל זה הולכים ברגל, גם הלוך, גם חזור
פה, נראה אותך יורד, כן, אך עולה והכל מדרגות, כן
אני בוהה בשכנתי המלהגת בנייד
שיחה מטובלת במילות קוד
עיברית אנגלית ערבית וקוצר רוח ולידי
נישענת
תומכת בקיר החרסינה יפת גובה
מציץ בשתיהן
שער גלי, ריח משכר, אני חומק ולא רוצה
נהג עיף יורד ובודק קרונות מזדקנים, בלחיצת כפתור דלתות נפתחות וכבלים אמיצים מושכים אותנו במעלה הר
הר שירוק תמיד על גדות ים כה אהוב

כ"ז אייר ה'תש"ע 11/5/2010

מרסיה פסקל- רכבת לילה לליסבון

בשנים שלאחר מכן הייתי בורחת בכל פעם שמישהו החל להבין אותי. זה נחלש מאז. אבל דבר אחד נשאר: אני לא רוצה שמישהו יבין אותי לחלוטין. אני רוצה לחיות את חיי לא מזוהה. עיוורונם של האחרים הוא הביטחון שלי והחופש שלי

מחר יום ירושלים, שלוש שנים שיוסי בנאי בגן עדן עם מאירק'ה אריאל ששר " מדרש יונתי" כבר לפני שנים ודרש בשלומה של "לב ירושלים " , דבר לא השתנה. מזג אויר מעולה, סוף סופו של האביב והקיץ בפתח

אדם מתחשבן עם עצמו ורואה שלא המציא דבר
לבד הוא במחשבותיו
רגוע
נסער
שורד
מחבק ואוהב
נאהב ונותן
לוקח
מקבל
לבד
שכפול של ימי היסטוריה, חזרה על סיפורים, עוד ועוד, הפעם אתה במרכז הסיפור