Friday, August 31, 2007
אותו הדבר
יום שישי אחר הצהריים איש כפוף בחליפת תכלת וותיקה מגיע לדלת בית הכנסת מפתח בכיס ימין יד רועדת חוזרת על פעולה שגרתית הוא נאנח מנשק המזוזה ועולה במדרגות הוא לבד הכל נקי ושקט נגש לארון הקודש מציץ ובודק ובעיניו געגוע לא מובן פרוכת מכסה ספרי קודש בגלים שקטים הכל מוכן לקבל את שבת המלכה הוא פוסע לשרותים ומשתין בהנאה אינו סוגר הדלת אין איש בנמצא איפוא הימים הימים ההם מציץ באסלה שוב רוכס מכנסיו וממשיך לעזרת הנשים פותח חלונות במשיכה איטית פרץ רוח נעים שוטף אותו עוצם את עיניו ומחייך מבקש להזדקף אך כבר אינו יכול מתיישב סמוך לאדן חלון צופה לרחוב קולות אחרונים של חול שיודע הוא שלא יעלמו לגמריי כמו פעם לשקט מלכותי של שבת מתגלגלים באוויר לאורך ספסלי תפילה ידו מרחפת לצד ספרי קודש מתיישב בכבדות ובעינו דמעה שאינו מוחה מחייך הוא באושר רואה ימים טובים מקבל את בדידותו בתודה אינו חושב דמעה נוספת על לחיו הולך הוא לחלון צדדי גוהר ומכריז מנחה מנחה
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment