ובכן הגיע העת לדון בעניין אהבה. בחלומות היתה מומצאת אהבה לאישה
שכמותה. זכר רק את הישיבה הזקופה, החיוך המקשיב המבין המפרגן המבקר ובונה. הסתחרר
מצווארונים לבנים מכופתרים לחזה שופע לתוך חצאית אדומה ולרגל משולבת על רעותה,
נעלי עקב והכל צנוע חסוד וזהו, אין מה להוסיף, לגרוע. הדיבור החסכני בתחילה הפך
לגעש שוטף למפל שלא להטביע אלא רק לנתב למקם, ביקש עוד. מחשבות איש שהתמקדו בה
באיטיות נעימה לעיתים גברו עליו, היה פותח בהרצאה אין סופית שרק עכשיו מאז הסתיו
הגלותי מצטער באמת על שטף המורל שכאילו מתאים לו ומנסה על אחרים. מטיף ללא ומיישם
בעצמו בדחיפה, בלי הבנה.
אצבע ננשכת כאילו בביישנות אך היד רעותה מושטת קדימה בחצי סיבוב
דורשת להסבר, פניה מחייכות ועינייה שובבות, החיבוק ברור ומועך. יושבים ומדברים.
האיש מקשיב. אף פעם לא ידע אך עכשיו מבין שהרוגע היה מתוח ומבקש אותו אך גם את זה
העלים באד. כך בימים אפורים מתקרבים לקור לח מכביד או בימים קפואים מלאי שמש נשקפת
בבוהק צחור נקי ורך גילה את האמת ואינו יוצא מכך, פשוט לא. אולי פעם ראשונה שידע
איש אהבה מהי, אמיתית. הקור חודר ללב משאיר חוסר אונים והיום לקראת חנוכה יש אור
מיחד. מיד הייתה מתקיפה פסוק מהתנ"ך בציטוט מדברי חכמים בזכרון מחברותא,
התמוגגת וכשפצחת בפרגון יצאת ברמת קול גבוהה שהרתיעה, התנצלות, התקפלות. חוסר
הבנה.
כאן אני ניצב מול חירתות אין סופי במצב של יואלא, מי שיקרא מילות הבל
אילו לא יבין כמוני למה אני לא נכנס כבר לסיפור, למה אני בניוטרל ולא עושה דבר,
פשוט כלום. הרצון שלי הלא שלם בכלל לא לפגוע פגע בכולם ובי, בי, עם דגש ובלי.
No comments:
Post a Comment