באותו יום היה חם, אבל לא יותר מידי. תפסנו פינה ליד גדר הבסיס, בבסיס חיל הנדסה אדוריים שכבר לא שייך לנו וטוב שכך. על צלחות חד פעמיות לבנות ערכנו את ארוחת יום כיפור. אולי כופרים אולי צדיקים בגופיות לבנות מכנסי דגמ"ח מקופלות בגומי כמו שצריך מעל לנעליים גבוהות מצוחצחות.
פתאום החלה ההמולה שהפכה את עצלות הכלום בבסיס צבאי רדום לפעילות דחוסה אך לא ברורה. רק בחצות הגיעה שיירת רכבים אזרחים מגויסים ואנו, שנינו נכנסנו לקבינה של משאית קטנה. המשימה, נסיעה לאורך הירדן באורות נמוכים, איתות לירדנים שאנו כן ערוכים ומוטב להם שלא יצטרפו למצרים ולסורים. באיטיות נסענו, השירה הייתה ארוכה ומסורבלת ומידי פעם נדחף רכב על ידי בעליו לשולי הדרך או ששבק ואולי בגלל מחסור בדלק. הנהגים היו מפוחדים או אדישים, כמו כל המילואימניקים שפגשנו במלחמה האכזרית. הנהג שלנו שתק רוב הזמן והיה מגיש לנו מידי פעם עוגיות מקופסת פח או עגבניות שרי קטנות ומתוקות שכאילו הוציא משקית ללא תחתית.
הייתי צריך להיזכר בו, בנהג, כשהגענו לרמה שם נתקלנו בצוותי טנקי שרמן עתיקים שנדחסו לתוכם רועדים וחלקם בוכים מפחד פצצות הזרחן ששמועה עליהן הסתובבה וכהרגל שמועות התנפחה לממדים והביאה לחוסר אונים מייאש.
בימים הראשונים רדפנו אחרי קרבות עד לעומק שטח מצרים רואים מעבר לזוועות המלחמה. פקודות שניתנו הובילו לשום מקום עד שהצטרפנו לגדוד הסרבנים. מפקד בדרגת סגן אלוף שנכשל פעם כמונו, אחרון הפלסים שפשוט לא בא לו לצאת לקורס ונותר צובע אבנים בכתום שחור. נעצרנו בציר אוקסיד במקום שרגל אדם לא דרכה מעולם. ידענו זאת כי הזבובים הגיעו רק כעבור ימים כשלפנינו טוהר בלתי מובן של מקום שהאיר אותנו לעשייה. מאהל לתפארת הוקם. איש, חיל, זרוק באוהלו שהוטלא לרוב מציוד צבא מצרי שהושלם בשבועות הבאים כמו בטקס בגרות שבטי. בנוסף היינו עולים לדיונה שמעלינו למאהל שריון ומשנוררים מהם אוכל וציוד שחסר, אם לא הסתפקנו או לא שבענו, מעבר לדיונה הבאה שכן מחנה נ.מ
מצויד כראוי, חלווה ביצים ועגבניות טריות, אוהל הודי מיותר או דגמ"ח היו שללינו. מַעֲמָדוֹת, צבא!
לעת ערב היינו מעמיסים ריו ענק בארגזי מוקשים נגד אדם, מוקשי "קרמבו" ונדחסים חמושים ומוגנים לזחל"ם מקרטע ואם לא נותר מקום היה ריו קטן מצטרף והיינו מתיישבים על ריצפת המתכת נאחזים איש ברעהו מטלטלים בדרך לא דרך מה יותר קרוב ל" שטח אויב" ושם כדין רק עם דגמ"ח עלינו מטמינים וחומשים המוקשים, מגדרים ומסמנים המקום ושוב מתקהלים לרכבים וחוזרים למאהל לחרופ יום בטל שמוביל לליל תכונה ידוע מראש. חיילים מיצריים נטרלו המוקשים שאנו התמנו ואנו מטמינים חדשים והרי לכם טקס מלחמתי. בלילה השלישי קרה לי נס,
No comments:
Post a Comment